מצא חברה מובילה בהתחדשות עירונית
על סמך הדירוג

V5 אדריכלים

שלמה גנדלר
שותף

מידד גנדלר
שותף

גיא כנען
שותף

בני אנקשטיין
שותף

בני פרי
שותף

כיצד ניתן לצופף את העיר מבלי לפגוע ברווחה?

צרו קשר
מלאו פרטים והיזם יחזור אליכם בהקדם


או חייגו -
03-7237300

כיצד ניתן לצופף את העיר מבלי לפגוע ברווחה

מאת אדריכל בני פרי

מאז הקמתה של מדינת ישראל גדלה אוכלוסייתה בקצב המכפיל אותה פי שניים כל 35 שנה. גם אם ירד קצב הגידול תגדל הצפיפות בה באפן משמעותי בשנים הבאות. הגישה לתכנון הערים בישראל צריכה לעבור שינוי מהותי כדי להתאים עצמה לצפיפויות העתידיות.

תמ"א 38 – שהונחתה על השלטון המקומי מלמעלה - אינה מהווה כלי תכנוני. המעלה היחידה שלה היא בכך שהיא עוררה כמה רשויות מקומיות להגיב עליה בהכנת תכניות מתאר. אלא שתכניות אלה, אסור שייעשו בחפזה ובוודאי שלא מתוך תחושת התגוננות.

ציפוף של האוכלוסיה צריך להעשות ברגישות רבה. עיר איננה אוסף של דירות, אלא בית גידול לערכים תרבותיים וקהילתיים. ערכים אלה נבנים נדבך על נדבך במשך דורות והשמירה עליהם היא תנאי הכרחי לפיתוחה.

הקרקע היא הנכס החשוב ביותר של הציבור. מתפקידו של התכנון האורבני להגדיל את המרחבים הציבוריים על פני הקרקע על חשבון השטח הפרטי, שכן הקצאת שטחים על הקרקע לשימושים פרטיים בעיר צפופה היא בזבוז משאבים ויש להימנע ממנה.

תחילה יש להגדיל את היעילות של חלוקת הקרקע במגרשים המיועדים למגורים. התפישה העיצובית של בנינים בודדים הניצבים במרכז חלקות המגורים מבזבזת את הקרקע. הבנין הבודד מבתר את הקרקע ומותיר חריצים צרים במרווחים שבין הבניינים, אותם לא ניתן לנצל ביעילות לטובת הכלל.

אם נקבל את הקביעה הבסיסית שהעיר מחולקת, שתי וערב, למארג רחובות המהווה את ליבת המרחב הציבורי ולמגרשים המשורתים על ידיהם, הרי שהדרך היעילה ביותר לנצל את הקרקע לטובת הציבור היא לייצר מבננים היקפיים סגורים לאורך הרחובות. כלומר- לרכז את הבניה במבנים אינטנסיביים הגובלים ברחובות ולהקצות קרקע לציבור על כל שאר השטח. המפליא במודל הזה הוא שלמרות הגדלת הצפיפות ירגיש הציבור רווחה גדולה יותר על פני הקרקע. 

העיר המתהווה מתוך האמור לעיל היא עיר ללא דירות גן, ללא חצרות פרטיות וללא גדרות, מחסומים ושערים. הקרקע בעיר הזאת שייכת, רובה ככולה לציבור.

אחד מהרעיונות הגדולים שהשפיעו על עולם התכנון היה הגבהת דירות המגורים מעל הקרקע ויצירת קומת קרקע מפולשת. הרעיון המקורי היה לשלב את בנייני המגורים בפארק מגורים עירוני. בישראל השפיע הרעיון הזה על פיתוחן של הערים החדשות במחצית הראשונה של המאה העשרים ורבות משכונותיהן בנויות על פיו. יישומו של רעיון הקומה המפולשת בישראל נכשל ברב המקרים בגלל העדר הקשר המתבקש למרחבים פתוחים הסובבים אותה ובגלל גובהה שאינו עומד בפרופורציה למטרה אותה היא אמורה לשרת – שילובה במרחב הציבורי.  אבל אין להסיק מכך שהרעיון אינו טוב וראוי ליישום.             ראשית – הרחקת הדירה מפני הקרקע טובה לדיירים ולציבור. שנית- יישום נכון של הרעיון מאפשר להגדיל את המרחב הציבורי על הקרקע. ההצלחה של פתרון זה נעוצה במידות ובפרופורציות.

מרכיב חשוב בו יש להתחשב הוא התנועה והחניה. המודל המוצע מחייב התקנת חניונים תת קרקעיים תחת שטחו של כל מבנן. גם בהיבט הזה תושג יעילות מרבית, בהתחשב בעובדה שרב שטחו של החניון אינו מצוי תחת בניינים ולכן ניתן לארגנו באופן מיטבי.

ביטול החצרות הפרטיות משרת גם את התנועה המוטורית בעיר, שכן הוא מאפשר הרחבת הרחובות על חשבון החצרות שבוטלו. בכך יתאפשרו הרחבת המדרכות והוספת מסלול רכיבה לאופניים והגדלת קיבולת התנועה המוטורית.

האם נדרשת בכלל הגדלת נפח התנועה המוטורית בעיר העתיד? הדבר אינו מובן מאיליו. התחום הזה עומד בפני פריצת דרך היסטורית. המכונית האוטונומית צפויה להקטין את נפח התנועה בעיר באופן משמעותי משום שהיא תשחרר את רב תושבי העיר מהצורך להחזיק במכונית פרטית. בעתיד הרחוק יותר תצטרף אליה המכונית המרחפת שתשחרר את הכבישים מנוכחות המכוניות הפרטיות ותאפשר תנועה בלתי מופרעת של תחבורה ציבורית להסעת המונים על פני הקרקע, בד בבד עם הקצאת שטחים נוספים לרווחת הציבור.

רבים חוששים מהמגדל. המגדל מרחיק אותנו מהקרקע ומשעבד אותנו לטכנולוגיה. התלות במעליות, במערכות מכאניות, במערכות בטיחות והצלת חיים וכיו"ב מיקרת את עלות המחיה בו. יחד עם זאת, בעיר מודרנית צפופה אין מנוס מהשימוש במגדלים. באמצעותם ניתן להכפיל את האוכלוסייה פי כמה מבלי לפגוע במרחב הציבורי על הקרקע. השאלה היא רק כיצד לבנותם מבלי ליצור מפגעים  אורבניים לדורות. דוגמא לעמידה באמות מידה מהתחומים האלה ניתן לראות במודל בו מגדל אחד ניצב בתוך כל ממבנן עירוני ורישומו על הסביבה אינו ניכר.

מי אומר שהמרחב הציבורי חייב להתקיים רק על הקרקע? מדוע לא לייצר מרחב ציבורי נוסף בקומה הרביעית, או העשרים וחמש?

אם נמשיך לחשוב בכיוון הזה, נוכל לדמיין לנו עיר עילית שה"קרקע" שלה היא גגות העיר התחתית. מכאן לא רחוקה הדרך לדמיין מספר שכבות עירוניות המונחות זו על זו.

מיקום של גני ילדים בקומה עשירית, למשל, יכול לשרת מספר מטרות, כמו למשל הרחקת הילדים מהרעש והזיהום של העיר או בידודם מאיומים שונים ובכך לייתר הקמת גדרות או הצבת שומרים כנגד סיכונים שהעיר מספקת למכביר.

גינות גג ציבוריות יכולות לשרת את אוכלוסיות הדיירים בבניינים בהם הן מותקנות. האפשרות לרדת מדירת מגוריך אל גינת הגג היא נוחה. ילדים יכולים לשחק בגינת הגג בלי להסתכן בירידה לרחובות.  

היישום של תכנון רב שכבתי הוא מורכב מאד. יש להתאים לכך את החקיקה ולהתחיל בהליך של פיתוח תכניות מתאר המאפשרות רב שכבתיות.

הכתבה נערכה בשיתוף החברה